"אין דבר גדול או מרשים יותר מניצנה ועבדת אלא שבטה" כך העידו אדורדר פלמר וצ'רלס טירוייט דרייק, שערכו בשנת 1870 מסע במרחבי הנגב עבור הקרן האנגלית לחקר ארץ-ישראל לצורך סקר ארכאולוגי, היסטורי וסביבתי מקיף. הם אף הותירו בידינו את העדות המצולמת המוקדמת ביותר, מרתקת וייחודית, מעיי החורבות של אדוני הנגב הקדומים.

כמעט 150 שנים אחרי מסעם ההיסטורי של פלמר ודרייק, פוסע האמן הישראלי דרור מעיין בעקבותיהם ומצלם את אותם האתרים: שבטה, ניצנה ועבדת. מעיין, שהקים בארץ את הסטודיו הראשון לצילום עתיק, משתמש במצלמות מקוריות מהמאה ה-19 (המוקדמת ביותר מ-1875) ומכין את התשלילים מזכוכית, או הפוזיטיביים ממתכת באותה הטכנולוגיה הנדירה כיום של הקולודיון הרטוב. את התצלומים הוא מפתח מיד לאחר הצילום באתרים עצמם, באוהל חושך נייד, ממש כפי שעשו החוקרים המקוריים במהלך מסעם.

הרעיון למסע זה נולד בשבטה, תוך כדי מחקר ארכאולוגי של אוניברסיטת חיפה, המחפש אחר התשובה לשאלת הקריסה של החברה הביזנטית שהתרחשה במקום במהלך המאה ה-7 לספירה. שבטה ממשיכה להיות במוקד המחקר ולספק גילוים חדשים ונדירים כמו גילוי ציור קיר ובו פניו של ישוע, עדות מרתקת לאמנות ביזנטית מוקדמת. דרור מעיין, שצילם את האתר עבור הפרויקט המדעי במצלמה דיגיטלית משוכללת, החליף אותה, לצורך תערוכה מיוחדת זו במצלמה בת 150 שנים, ואת הפיקסלים והפוטושופ בפלטות זכוכית וחומריי פיתוח כימיים. בדרך זו, מסעם ההיסטורי של פלמר ודרייק קם לתחייה והופך למוחשי. לראשונה ניתן ללמוד על הערך המדעי והאסתטי של מסעם ולהבין את האתגרים והקשיים שאפיינו את הצילום המוקדם במאה ה-19. יצירתו הייחודית של מעיין הינה מסע בזמן. היא מטשטשת את הגבול שבין עבר להווה ובין אמנות למחקר ארכיאולוגי מודרני, וקושרת בדרך מקורית ונדירה בין מסעות המחקר הראשונים לנגב ובין ביטוי אמנותי אישי וייחודי, וראשית עידן הצילום.